שאלת מיליון הדולר שבוודאי העסיקה גם אתכם ברגעים הדי מעצבנים האלו כשהכלב לפתע נצער ללא סיבה נראית לעין ומתחיל לרחרח באובססיביות כל פיסת אדמה חשודה: השאלה היא, מדוע כלבים אוהבים לרחרח שתן וצואה של כלבים אחרים? מה הם מוצאים בזה? למה הם לא מבלים את זמנם הפנוי בחשיבה ופתרון בעיות כמונו?
ככל הנראה שזו חידה שבעלי כלבים רבים לא לגמרי פיצחו עדיין. למתבונן האנושי, ההתנהגות הכלבית הזו אשר כל הגזעים כפופים לה נראית מוזרה, בלשון המעטה.
מומחים להתנהגות כלבים שחקרו את התופעה מתארים את צורת התקשורת הקדומה הזו כ"אינטרנט של הכלבים" שנוצר מיליוני שנים לפני שהאינטרנט שלנו נוצר. זו רשת ענפה שמקשרת בין כל הכלבים. השפה שבה הכלבים משתמשים להעברת תשדורות ברשת הזו אינה שפה מילולית, אלא שפה של ריחות. המידע "מאוחסן" בשתן ובצואה והכלב שלך מסוגל לקרוא את הנתונים האלו, ולעתים קרובות הוא גם יתפתה להשאיר "טוקבק" לדברים שזה עתה "קרא".
איך זה עובד?
בהנחה שאתם באמת רוצים לדעת, לכלבים יש שני סוגים של בלוטות הממוקמות באזור של פי הטבעת. בלוטות אלו מפרישות חומר עם ריח חזק של צואה – ריח שמכיל מידע חשוב לכלבים.
מה לגבי שתן? אותו עיקרון עובד גם כאן, הריחות נושאים מסרים סמויים שלנו אמנם אינם מובנים במיוחד, אך לחברינו הכלבים בוודאי מספרים דבר או שניים.
כאמור, אין לדעת מהם באמת המסרים שעוברים בסוג כזה של תקשורת, אבל אפשר לנחש. אפשר בהחלט לשער שמדובר במסרים שבאים להביע דומיננטיות מצד אחד, בסגנון של "שלום לכולם, אני חומי הרוטווילר ואני השליט הבלתי מעורער של השכונה" – או מצד שני מסרים הפונים אל המין השני ומעידים על פוריות ועל רצון להביא לעולם דור חדש של כלבלבים "היי, כאן ג'וני הלברדור ואתן מוזמנות אליי לכוס קפה".
כל זה אכן כתוב ככל שניתן לנחש בצואה ובשתן. זהו חלק מהותי מצורת התקשורת של הכלבים, וגם אם לנו זה נראה משונה, עלינו לכבד את חברינו הפרוותיים ולאפשר להם לתקשר עם חבריהם "כמו שהטבע התכוון". כנראה שיש בזה חשיבות עבור ההתפתחות המנטלית-חברתית שלהם ואחרי הכל לא מדובר בסתם שיגעון שנובע משעמום או רוע לב.
