על דומיננטיות בכלבים – האם היא קיימת?

מאת הילי עדן, מאלפת ומטפלת בהתנהגות כלבים.

התחלתי להתעניין בתיאוריית הדומננטיות בערך מאותו הזמן שהכלבה שלי הגיעה אלי. באותה התקופה, קיבלתי המון הערות מאנשים ברחוב ובגינות כלבים על הכלבה "הדומננטית" שלי. להערות התווספו טיפים איך לגרום לה להבין שאני מנהיגת הלהקה, בינהם טיפים של לרתק אותה לריצפה על מנת להכניע אותה, לתקן אותה בקולר חנק, והיו מאלפים שהמליצו לי לשים עליה קולר חשמלי. היו עוד המלצות כמו: לא לתת לה לעלות על המיטה שלי, תמיד להיכנס לפניה לגינת כלבים, הביתה ובעצם לכל מקום אליו אנחנו הולכות וכו'.

מודה, כשמישהו קרוב לליבי נכח בסיטואציה בה הכלבה שלי הפגינה "דומננטיות" ואמר לי שהדבר הנכון  לעשות הוא להכניע אותה ומיד אחרי אראה לי "בלייב" איך לעשות את זהנתתי לו, והסתכלתי בעצב על הכלבה שלי מהצד. משהו באינטואציה שלי אמר לי שזו לא הדרך הנכונה ללמד את הכלבה שלי, שמבחינתי היא חלק מהמשפחה לכל דבר איך עליה להתנהג. ידעתי בוודאות שאינני רוצה שהכלבה שלי תסתכל עלי בחשש כפי שהסתכלה על האיש ש"הכניע" אותה לפני רגע.

ידעתי עמוק בלב שחייבת להיות דרך אחרת לאלף את הכלבה שלי.

אבל כולנו גדלנו באמונה שכלבים  חיים בהלקה בעלת מבנה היררכי, בה יש זכר אלפא אחד ששאר חברי הלהקה נתונים למרותו. והכלב, שחי בחברתינו רואה בנו חלק מהלקה ועל כן, כמנהיגי הלקה אנחנו חייבים להיות האלפא, אנחנו צריכים להפגין כלפיו דומננטיות כדי שהכלב יבין שמעמדו נחות יותר.

"כשהבסיס לא חזק כל המגדל יקרוס"

החלטתי לחזור לאיפה שהכל התחיל על מנת להכריע בין האינטואציה, או הרגש אם תרצו, לבין הדעה הרווחת. גילתי שכל תיאוריית הדומיננטיות (Dominance Theory) מבוססת על מחקר  אחד שנערך בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת על ידי חוקר התנהגות בע"ח שוויצרירודולף שנקל (Rudolph Schenkel).

שנקל חקר את ההתנהגות של להקת זאבים שהורכבה מקבוצת זאבים ממינים שונים וללא קשר משפחתי שחיו תחת תנאי שבי. באותו הזמן לא נעשתה הבחנה בין התנהגות זאבים בשבי להתנהגות זאבים בסביבתם הטבעית והדבר גרם לבלבול רב, שאת ההשכלות לכך אנחנו רואים בתפיסה של אנשים את ההתנהגות הכלבית עד היום.

במחקרים מאוחרים יותר החלו החוקרים לבחון התנהגות של להקות זאבים בסביבתם הטבעית וגילו שבטבע, להקות זאבים מורכבות מזוג הורים וצאצאיהם. כלומר, בטבע, להקת זאבים היא למעשה משפחה, ובדומה למשפחה אנושית המנהיגים הטבעיים הם זוג ההורים. ההתנהגויות שפורשו בעבר כדומיננטיות קיבלו פרשנות חדשה: כבר לא זאב דומיננטי וזאב כנוע אלא מערכת יחסים של משפחה, של הורים וילדים, בהם הילד זקוק לתשומת הלב והקרבה של הוריו והם מנהיגים מעצם היותם המבוגרים האחראיים.

לעומת זאת, קבוצת זאבים שאינם בני משפחה המאולצים לחיות יחד תחת שבי יתנהגו אחרת: המתח הרב שיווצר בין הבוגרים למתבגרים, מכורח הנסיבות, עשוי להוביל למאבקים בינהם, בדמה למה שנצפה במחקרו של שנקל.

דויד מאש (David Mech), חוקר טבע ידוע, היה הראשון שתבע את המונח "אלפא" בספרו שפורסם בשנות 1970. שלושים ושלוש שנה מאוחר יותר, ב-2003, מאש חזר בעצמו והודה כי הגיע למסקנות שגויות בעקבות המחקרים שלו.

לטענתו, הידע המועט שעמד לרשות החוקרים באותה התקופה הוביל לטעויות. מאש עצמו מצר על כך שמרבית ממוחי הכלבים עוד מסתמכים על תיאוריה שגויה שפותחה בטעות, לדבריו: "השימוש במונח אלפא לא מדויק כשמתארים את רוב המנהיגים של להקות הזאבים, כיוון שהמונח מרמז שהזאב נלחם ונאבק על מנת להגיע לראש ההיררכיה.

במציאות, הדרך להפוך לזאב האלפא היא ע"י הזדווגות עם המין השני והולדת צאצאים. כך זוג הזאבים המרבים הופכים להיות המנהגים הטבעיים של הלהקה כמו זוג הורים שמולידים ילדים. היום, במקום להשתמש במונח אלפא, מדענים קוראים לזאבים האלה 'הזכר המרבה' או 'הנקבה המרבה', מונח הרבה יותר מדויק מהמונח "אלפא" (https://www.youtube.com/watch?v=tNtFgdwTsbU&t=13s).

הקשר בין התנהגות זאבים בשבי להתנהגות הכלב המבוית

אז אתם בטח שואלים את עצמכם איך קרה שבעלי כלבים ואפילו מאלפים לקחו את מה שאנחנו יודעים על התנהגות זאבים בשבי והסיקו על האופן שבו הכלבים המבויתים מתנהגים? או במילים אחרותמה הקשר בין התנהגות זאבים בשבי להתנהגות הכלב המבוית?

אז ההנחה שבלבלה את רוב אנשי המקצוע וגרמה להם להסיק מסקנות שגויות נובעת מהקרבה הגנטית של השניים. לכלב ולזאב האפור אב קדמון משותף, וכיוון שהניחו (בשוגג) שהזאב חי בלהקה היררכית שדרך מלחמה וכוח זוכים במעמד גבוה (מה שאנחנו יודעים שכבר לא נכון) אז לכלבים וודאי יש את אותו מבנה של להקה היררכית.

רבים טועים וחושבים שהכלב מתנהג כפי שהזאב מתנהג, אולם דבר זה רחוק מאוד מהמציאות. כלב הוא בעל חיים מבוית שתהליך ביותו החל לפני למעלה מ 10,000 שנים (ואף יותר לפי מחקרים חדשים) ועל כן, הוא בעל חיים בפני עצמו, שונה לגמרי מאבותיו הזאבים.

אז מדוע למרות העובדה שיש מדע חדש ומוכח הוא טרם חולל שינוי מקיף ולא הגיע לציבור הרחב כפי שראוי שיקרה?

הביולוג ג'ון בראדשו (John Bradshaw), פרסם בשנת 2016 את ספרו, "In defense of Dogs", בו הוא חקר את ההתנהגות הכלבית, טוען כי מדובר בשאלה פסיכולוגית וסוציולוגית. לטענתו לתקשורת ולמדיה חלק ניכר בעיניין, והסיבה שכל אותם מומחי כלבים טלוויזיוניים מפורסמים לא שינו את גישתם, נעוצה בכך שעימות יוצר דרמה ודרמה יוצרת טלוויזיה טובה, וזאת למרות שאילוף מבוסס חיזוקים אפקטיבי הרבה יותר.

אם כן, איך עלינו לנהוג עם הכלבים שלנו?

תחילה חשוב שנבין איך כלבים פועלים. נתחיל את ההסבר בנטייה שכולנו חוטאים בה והיא הנטייה שלנו להאניש את הכלבים שלנו, ולייחס להם תכונות שקשורות לעולם האנושי.

למשל, לכלבים אין את ההבנה של מוסר כמונו בני האדם, הם לא תופסים את העולם במונחים של 'אסור'/'מותר' או 'נכון'/'לא נכון', בנוסף התייחסות להתנהגויות מסוימות כ'דווקא' או רצון של הכלב להעניש אותנו, גם הן לא קיימות.

כלבים חיים בעולם של הכאן ועכשיו לפי מה בטוח או לא בטוח ומה משתלם או לא משתלם.

חשוב לציין שכלבים גם לא מנסים להפגין כלפינו דומננטיות, אם תחשבו על זה, זה בכלל לא אפשרי. באתולוגיה, המדע שעוסק בחקר בעליחיים בסביבתם הטבעית, המושג דומיננטיות מתייחס ליכולת של פרט כזה או אחר להשיג גישה למשאבים כגון: מים, מזון, בן זוג וכו' ושליטה עליהם בין בני אותו המין (ולאו דווקא בדרך אגרסיבית). בהתבסס על הנחה זו, אין לכלב הביתי סיבה לגלות כלפינו דומננטיות, כיוון שכל הצרכים הללו מסופקים לכלב ע"י האדם, וגם כיוון שהכלב יודע שאנחנו לא כלב (או לא בני אותו המין).

כלבים כן יכולים להראות התנהגויות דומננטיות בסיטואציות מסוימות כמו במצב בו הכלב שומר על משאב שחשוב לו. כלבים שונים יפגינו התנהגות דומננטית בסיטואציות שונות ועל משאבים שונים, ישנם כלבים שיפגינו התנהגות דומיננטית רק בסיטואציות בהן יש מזון ואחרים רק בסיטואציות בהן יש  מים, אך אין זה אומר שניתן לקטלג כלב כזה או אחר כדומננטי.

כלבים מתנהגים לפי מה שמביא להם תועלת, או לפי מה ש'נעים' להם או 'לא נעים' להם/ 'משתלם' להם או 'לא משתלם' להם. מתוך ההנחה הזו, אם נחזק ונעודד את הכלב באופן עקבי על התנהגויות רצויות וננהל באופן נכון התנהגויות שאינן רצויות לנו, נוכל להכוון את כלבינו להתנהגות והרגלים שמתאימים לאורח החיים שלנו.

ככל שנחזק יותר תנהגויות שכן רצויות לנו ,כך לכלב תהיה מוטיבציה גדולה יותר לחזור על אותה התנהגות.

אם כךכלב שעולה על הספה לא עושה זאת כדי להפגין כלפינו דומננטיות ובטח ובטח שהוא לא מבין שאסור לו כיוון שהמילה 'אסור' לא קיימת בלקסיקון שלו. מבחינתו הספה היא מקום רך ונעים ועל כן משתלם לו לרבוץ שם. האחריות ללמד את הכלב שאסור לו לעלות על הספה מוטלת עלינו, כיוון שאנחנו יצרנו עבורם את החוקים הללו.

בלמידה מבוססת חיזוקים לצד טיפול התנהגותי נכון הכלב לומד לבטוח בנו ולסמוך עלינו, וכך אנחנו בונים עם הכלב שלנו מערכת יחסים בו אנחנו מנהיגים ומכוונים אותו להתנהגויות רצויות מתוך דאגה ואהבה לו, באופן דומה למערכת יחסים בין הורים וילדים. ברגע שנרכש אמון בין הכלב לבעליו, הכלב יקשיב לבעליו גם בסיטואציות שהן פחות נעימות לו ואפילו מלחיצות עבורו (וגם כשהוא בלי רצועה!) כיוון שהכלב למד שניתן לסמוך על בעליו בכל רגע נתון.

אני מסיימת את המאמר עם ניצחון קטן לאינטואיצה ומוסר השכל לחייםמה שלא מרגיש לכם נכון הוא כנראה לא נכון. תקשיבו ללב שלכם.

תחומי טיפול:

  • פחדים ותוקפנות.
  • לימוד התנהגויות.
  • חינוך גורים.

איזורי עבודה:

  • תל אביב.
  • גבעתיים.

השאירו הודעה:

מאמרים ממאלפים נוספים:

גלילה לראש העמוד